פסק-דין בתיק ת"א 1510/07

התובע הינו הבעלים של נכס הכולל אולם אירועים, המצוי באזור התעשיה עד הלום.

בין התובע לנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), נחתם הסכם שכירות לפיו שכר הנתבע מהתובע את אולם האירועים. תקופת השכירות נקבעה עד ליום 1/2/06, כאשר לנתבע אופציה לשנה נוספת. דמי השכירות עמדו על סך של 6,500 דולר לחודש אשר שולמו כל חודשיים מראש, בתוספת מע"מ,  לפי סך של 66,924 ש"ח.

במקביל לחתימת חוזה השכירות, נמסרו לתובע 10 שטרי חוב, בחתימת הנתבע החייב ובחתימת הנתבעים 2 ו- 3, כערבים.

התובע הגיש לביצוע את שטרות החוב.

בהתנגדות לביצוע השטרות טענו הנתבעים, כי אין הוראה בחוזה המפרטת את מטרת השטרות ולפיכך התובע אינו יכול לעשות בהן כל שימוש. עוד נטען, לחלופין, כי השטרות נועדו להבטיח תשלום דמי השכירות בלבד, אך הנתבע אינו חייב דמי שכירות. ככל והשטרות נועדו להבטיח גם נושאים נוספים, כגון תקינות המיטלטלין שהיו במושכר, הרי שלפי טענת הנתבע הוא השיב את המושכר עם כל המחוברים והמיטלטלין.

הנתבעים מפנים לפסק דין שניתן בהליך אחר שהתנהל בין התובע לנתבע, בתביעה שהגיש הנתבע נגד התובע למתן צווים האוסרים על התובע להפריע בהפעלת אולם האירועים. במסגרת אותו הליך ניתן על ידי בית המשפט צו מניעה זמני, האוסר על התובע לנקוט פעולות לפינוי הנתבע מהמושכר, או להפריע בהפעלת אולם האירועים.

לטענת הנתבעים, התובע המשיך להפריע לנתבע בהפעלת אולם האירועים ועל כן נאלץ הנתבע לעזוב את המושכר. לטענת הנתבע, ביום 29/10/06 הוא פינה את המושכר והשיב אותו לחזקתו של התובע.

ביחס לציוד שהיה באולם האירועים, הנתבעים מפנים להליך נוסף שהתנהל בין הנתבע לתובע, במסגרתו נטען על ידי הנתבע כי התובע חייב לנתבע סכום כספי עבור ציוד שהשאיר הנתבע במקום. בהסכמת הצדדים ניתן באותו הליך פסק דין בדרך של פשרה, לפיו חויב התובע לשלם לנתבע סך של 21,500 ש"ח, בתוספת שכר טרחת עו"ד. בפסק הדין צוין כי ניתן ללא נימוקים ואין בו קביעת ממצאים או קביעות בעניין מהימנות ואחריות.

הנתבעים 2, 3 הסתמכו בהתנגדויות שהוגשו מטעמם על טענותיו של הנתבע.

התביעות השונות הנוגעות לשטרי החוב, אוחדו.

מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית. התובע טען בתצהירו כי הנתבע גרם לנזקים משמעותיים וכן הותיר את המושכר עם ציוד חסר. כמו כן, הנתבע לא שילם דמי שכירות עבור החודשים 10/06, 11/06, 12/06, 1/07. עוד טען התובע, כי הנתבע נותר חייב דמי שכירות עבור שני חודשים נוספים, בטענה כי הוא מקזז את תשלום חודשים אלו בגין השקעות שביצע באולם (אותן מכחיש התובע ואף טוען כי אם בוצעו שינויים, אלה בוצעו בניגוד לדעתו). בנוסף, הנתבע לא פרע שיק של חודשיים דמי שכירות בסך של 66,924 ש"ח.

לטענת התובע, הנתבע היה זה שאיים עליו, לאחר שהנתבע היה זה שהפר את חוזה השכירות.

הנתבע חזר בתצהיר העדות הראשית על מכלול הטענות שהועלו במסגרת ההתנגדויות לביצוע שטרי החוב. בתצהירו מתייחס הנתבע להליכים הנוספים שהתנהלו בין הצדדים, במסגרתם חויב התובע לשלם לנתבע סכום כספי בקשר למיטלטלין שהשאיר הנתבע במקום וכן חויב התובע בתשלום סכום כספי בגין תביעת לשון הרע שהוגשה על ידי הנתבע.

הנתבע התייחס בתצהירו גם לאירועים שקדמו למועד הפינוי של המושכר ביום 29/10/06, ומשלוח מפתחות המושכר לבא כח התובע במכתב מיום 6/11/06.

הנתבעים 2, 3 הגישו תצהירי עדות ראשית המסתמכים על תצהירו של הנתבע.

בדיון שנערך בפניי, העידו התובע והנתבע ונחקרו בחקירה נגדית על המפורט בתצהירים שהגישו.

התובע ציין בסיכומיו כי תביעתו בתיק זה מתייחסת לאי תשלום דמי השכירות בלבד. התובע מבהיר כי מדובר באי תשלום דמי השכירות לחודשים 10/06 - 1/07 וכן בגין שיק בסך 66,924 ש"ח, תשלום דו חודשי משנת 2005, אשר לא נפרע. לטענת התובע, השיק הנ"ל לא נפרע בשל העדר כיסוי. התובע טוען כי על כל תשלום דו חודשי, אשר שילם הנתבע, הוא קיבל מידיו חשבונית ועל כן היה בידי הנתבע להוכיח באמצעות חשבוניות וקבלות את טענתו בדבר תשלום מלוא דמי השכירות.

הנתבעים טענו בסיכומיהם, כי טענת התובע בדבר אי תשלום דמי שכירות בגין שיק לחודש 12/05, נטענה לראשונה רק במסגרת הליך זה, בעוד שבכל ההליכים הקודמים, לא בא זכרה של טענה זו. השיק שנטען על ידי התובע כי לא נפרע, לא הוגש לבית המשפט  כדין. לגרסת הנתבע, הוא שילם את דמי השכירות במזומן חלף השיקים שמסר לתובע ואילו התובע, בחוסר תום לב, לא השיב לנתבע שיק זה, שתמורתו שולמה במזומן. התובע הוציא לנתבע חשבונית בגין התשלום, אולם מפאת חלוף השנים לא הצליח הנתבע לאתר עותק מן החשבונית.

ביחס לדמי השכירות עד לתום תקופת האופציה, טוען הנתבע כי דמי השכירות לחודש 10/06 שולמו על ידי הנתבע בדרך של קיזוז. הנתבע הודיע לתובע כבר ביום 28/9/06 כי הוא נאלץ לעזוב את המושכר. הנתבע השאיר חפצים אשר סוכם עליהם, אולם, בניגוד להתחייבות התובע, הוא לא שילם לנתבע עבורם, וזו הסיבה שדמי השכירות לחודש האחרון, חודש אוקטובר 2006, לא שולמו על ידי הנתבע, שביצע למעשה קיזוז של החוב שהתובע חב לו בגין המיטלטלין שהשאיר במושכר.